או"ח ו:ד - עניית אמן צ' פעמים בכל יום

There are those who are נוהג that after one person says ברכות השחר and everyone else answers אמן - that one of those who answered אמן then makes his own ברכות and everyone answers אמן to his ברכות, each person taking their turn one at a time [1]. This is done in order to answer אמן 90 times, because כלל ישראל is called a גוי צדיק because they answer אמן ninety times every day, in addition to saying 4 קדושות and 10 קדישים and making 100 ברכות every day [2].

Now, one might think that this is problematic on account of the fact that those who listen to the first person make their ברכות was already יוצא by answering אמן. However, this is not really true because whoever made their ברכות did not necessarily have in mind to be מוציא anyone else [3]. The מהרשדם [4], however, objects that any ברכה that one could be יוצא by means of having someone else who is already making the ברכה be מוציא them - is then considered a ברכה שאינה צריכה if one still makes it themselves. מלבושי יו"ט responds [5], on the other hand, that this arrangement only looks like a ברכה שאינה צריכה but in actuality it is no different than any other ברכה that we could theoretically be יוצא with someone else (like ברכות ק"ש or שמו"ע) which we nonetheless say ourselves because there actually is a halachic preference [6] to say ברכות yourself over answering אמן to someone else's ברכות. One could argue, however, that for ברכות השחר one does not specifically have to have in mind to be יוצא, because these ברכות are only about the way of the world (that there is a circadian rhythm which wakes us up, that the sea remains separate from the dry land, etc.) in which case one can simply answer אמן without having anything in mind and that would be enough [7]. (To that end, one who hears someone making ברכות השחר and wants to still make their own - should then say ברוך הוא וברוך שמו, thereby creating a הפסק that prevents one from being יוצא. Alternatively, an even better solution is to make ברכות השחר as soon as one can, thereby minimizing the interruption between ברכות השחר and waking up in the morning [7].)

[1] שו"ע או"ח ו:ד

[2] תיקוני זוהר תיקון יח לג, הביאו השואל בתשובת הרמע מפאנו סימן קט

[3] ב"י או"ח שם בשם המהריל

[4] שו"ת סימן א

[5] שם ס"ק א

[6] ברכות נג: "ממהרין לברך יותר מהעונה" כלומר גדול שכר המברך יותר משכר העונה אמן

[7] ערוה"ש סעיף יג

סוף דבר: הנה במ"ב על סוגיתנו הובאו דברי תשובה מאהבה (חלק ב סימן ריב) שכ"ז לפי מנהגם שהיו יוצאים את ידי חובתן בברכות (בכלל) מהש"ץ אבל לפי מנהגנו שכ"א מברך כל ברכה לעצמו - הרי אין שום חשש. ולפי המהרשדם - הרי אין דבריו מובנים כלל שהרי אין זה תלוי במנהגם או במנהגנו אלא בעצם דין ברכה שאינה צריכה וצ"ע. ולדאבוני כעת אין התשובה תחת ידי לעיין בו בפנים. אכן ראיתי הובא בשם מקור חיים החדש (הובא בשערי אהרן על סוגיתנו) שמה שיוצאים את ידי חובת הברכה ע"י שמיעה בעלמא מבלי לכוון לצאת - הוא תלוי ב'סתם דעת' בני אדם שדעתם לצאת או שלא לצאת. ואפשר שזה כוונת התשובה מאהבה אבל עדיין צ"ע

.עוד יש לציין שבמ"ב כתוב להלכה שכל אחד ינהוג כפי מנהגו כי לכל אחד יש לו על מי לסמוך

ולפי מה שהעלנו למסקנא בפנים - הנה העצה הכי פשוטה להלכה היא לברך את כל ברכות השחר מיד אחר נטילת הידים