1
There is a מצות עשה for כהנים to bless כלל ישראל daily, using the specific text of the ברכה which they are instructed to offer at the original ציווי of this מצוה. This מצוה is for generations, meaning, the מצוה always applies. (See במדבר ו:כב-כז and מפרשים on פסוק כג particularly.)
This being true, we must be puzzled at the practice of אשכנזים (outside of ארץ ישראל) who only perform ברכת כהנים on יום טוב. In this article, we attempt to trace the origins and development of the אשכנזי practice and offer what justification we can therefor.
2.1
We begin with the רמא (או"ח קכח:מד):
נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאין כפים חוץ מבי"ט משום שאז שרוים בשמחת י"ט וטוב לב הוא יברך משא"כ בשאר ימים אפי' בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם. ואפי' בי"ט אין נושאין כפים חוץ מבתפלת מוסף שיוצאים אז מבית הכנסת וישמחו בשמחת י"ט
The רמא is assuming a requirement of שמחה in order to fulfill the מצוה. Because in these {European} countries people are preoccupied with their livelihoods, they lack שמחה, so the entire מצוה is completely unfulfillable. We therefore should only perform ברכת כהנים on יו"ט, where people are generally experiencing שמחת יו"ט, so the שמחה requirement is satisfied.
The רמא does not offer a source in שס for the requirement of שמחה, so צ"ע why this is sufficient grounds to seemingly do away with a מצות עשה.
2.2
We next turn to a תשובה of the מהריל (חדשות סי' כא): the מהריל was indeed asked this very question, namely, why, in אשכנזי communities, there is not ברכת כהנים daily if, after all, it is a מצות עשה ; -?- and he answered that the כהנים have a מנהג to טובל prior to ברכת כהנים, and in the winter it is difficult to טובל every day. (In Oriental/Mediterranean climates this would not be a significant problem, which would explain, according to this reasoning, why ספרדים indeed perform ברכת כהנים daily.) Therefore the מנהג developed to only perform ברכת כהנים on יו"ט. Another reason offered by the מהריל is that daily ברכת כהנים would cause people to lose work. Whereas, on the other hand, if a כהן is not formally called to ברכת כהנים, he is not עובר the עשה.
In response to this תשובה, the בית יוסף (או"ח קכח:מד) says the מהריל pushed himself to justify the custom of his place, but he did not, indeed, sufficiently justify it that it should be able to stand its ground, because טבילה before ברכת כהנים is a חומרא which leads to a קולא, and the מהריל pins what is stated on what is not stated, in that טבילה before ברכת כהנים is not mentioned in the גמרא, and if they were נוהג to טובל, why, as a result of not being able to do so, should they be מבטל 3 מצוות עשה each day? And even though the כהנים are not עובר an עשה if they are not officially called to perform ברכת כהנים, still, better they shouldn't טובל and rather fulfill a מצות עשה. The בית יוסף there also praises the בני ארץ ישראל ומצרים who do perform ברכת כהנים daily, even without טבילה.
באר היטב adds to this: וכך ראוי ונכון לנהוג בכל מקום. (This is especially out of character, as באר היטב normally summarizes the נושאי כלים on the given topic, without adding significant independent comments.)
On this the דרכי משה (שם ס"ק כא) criticizes the מהריל for considering the primary reason why אשכנזים don't perform ברכת כהנים daily, namely causing people to miss work and thereby to be lacking in שמחה, to be secondary, while regarding the secondary reason, namely lack of ability to טובל, to be primary. The דרכי משה here would seem to be consistent with the רמא in שו"ע that we mentioned previously, in which case, again, the same צ"ע applies, namely, there wouldn't seem to be a דין of שמחה that prevents the fulfillment of the מצוה.
2.3
(מטה משה (סי' קצט offers a reason that in some places the gentiles create disturbances during ברכת כהנים.
If this is true, then wherever the gentiles leave us alone we should indeed perform ברכת כהנים daily as we are commanded to. Additionally, what occurs in some places would not seem to be a sufficient explanation for all אשכנזי communities.
2.4
We now turn to the ערוך השלחן (או"ח קכח:סד), who is by far the most outspoken critic of the אשכנזי practice to only perform ברכת כהנים on יו"ט. Here is his response to the רמא quoted above:
והנה וודאי אין שום טעם נכון למנהגינו לבטל מצות עשה דברכת כהנים כל השנה כולה. וכתבו דמנהג גרוע הוא. אבל מה נעשה וכאילו בת קול יצא שלא להניח לנו לישא כפים בכל השנה כולה. ומקובלני ששני גדולי הדור בדורות שלפנינו, כל אחד במקומו רצה להנהיג נשיאת כפים בכל יום. וכשהגבילו יום המוגבל לזה, נתבלבל הענין ולא עלה להם. ואמרו שרואים כי מן השמים נגזרה כן
ערוך השלחן does not specify who it was that attempted to institute daily ברכת כהנים, however, משיב דבר (ח"ב סי' כד) informs us that the גרא planned to institute ברכת כהנים daily and he was imprisoned on charges of illegally sending funds to א"י. Subsequently, ר חיים וואלאזזענער officially designated a specific date as the formal start of daily ברכת כהנים and half the city, including the shul, burnt down. Upon reflection, they saw that there is some secret in the descent of השפעת הברכה through ברכת כהנים while the precise reason is, as yet, unknown.
2.5
The same critical view as the ערוך השלחן is expressed by שו"ע הרב:
וכל טעמים אלו הם ליישב המנהג, אף שאין בהם כדאי לבטל מצות עשה של תורה
3
In conclusion, there is minimal (at best) halachic basis for the אשכנזי practice in חו"ל to only perform ברכת כהנים on יו"ט. However, those who have tried in the past to change the status quo have been clearly punishes from Heaven.
והלואי שכולנו נתקבץ מארבע כנפות הארץ לארצנו, ונזכה לברך ולהתברך כמו שמצווה עלינו בתורתנו הקדושה בקרוב ממש אמן
Credit is due my rebbi ר דוד Cynamon for suggesting this topic and directing me to many of the relevant sources.
Appendix
There is a vast material of Responsa literature dealing with our very topic from a variety of angles and perspectives. בע"ה they will be discussed in our next post(s) at great length.
There are, as well, theological questions raised by the phenomenon of apparent Heavenly disapproval of קיום המצות which require an elaboration of their own. ובס"ד נגיע לזה בעתיד הקרוב
Future topic suggestions from readers and the general public are welcome.
